פסק-דין בתיק ע"א 7143/99

השופט (בדימוס) י' אנגלרד:

1.        לפנינו חמישה ערעורים על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי תל-אביב יפו - מפי השופט מ' טלגם - אשר ניתנו במסגרתו של הליך הסדר מקרקעין שנתקיים על-פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן - פקודת ההסדר). פסק הדין האחד, מיום 9.9.99, כולל ארבעה-עשר תיקי הסדר מקרקעין העוסקים ב-43 תביעות בעלות על שטחים בכפר ברא שבמשולש. תיקים אלו הועברו על-ידי פקיד ההסדר לבית המשפט המחוזי מכוח הוראת סעיף 43 לפקודת ההסדר. מדובר בחלקות רבות המצויות במספר ניכר של גושים, שמספריהם 8886, 8887, 8888, 8889, 8890, 8891 ו-8897. ביום 19.12.99 קיבל בית המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעויות שנפלו בפסק הדין לגבי חלקות אחדות וכן קבע זכות פיצויים לגבי הפקעות. לאחר מתן פסק הדין ולאחר תיקונו, התברר כי מפסק הדין נשמטה בשגגה החלטה בתיק הסדר (ת.א 1414/91) העוסק בחלקות שבגוש 8891. בית המשפט המחוזי השלים את מלאכתו בפסק דין נפרד, מיום 17.7.00. על פסק הדין הראשון שעניינו, כאמור, ב-13 תיקי הסדר הוגשו שלושה ערעורים; על תיק ההסדר הנותר הוגשו ערעור וערעור שכנגד.

2.        בשל ריבוי הגושים, החלקות ובעלי הדין המעורבים בהליך הסדר המקרקעין,  פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא מסובך ומורכב הן מבחינת הממצאים העובדתיים והן מבחינת הסוגיות המשפטיות הכרוכות בהסדר המקרקעין. מן ההכרח, אפוא, להקדים תיאור כללי של בעלי הדין ומהות תביעותיהם לגבי המקרקעין הנידונים. תחילה, זהותם של בעלי הדין. מצד אחד, מצויים מדינת ישראל, רשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן - האפוטרופוס). מן הצד האחר מצויים תושבי הכפר ברא שבמשולש, כאשר עיקר התביעות הוגש על ידי צאצאיו של השיך תאופיק עבדאללה נבהאן ז"ל (להלן - השיך תאופיק). בעלי הדין האחרים, מבין תושבי הכפר, הם בני משפחות תלחמי וריאן. תחילה, גם המועצה המקומית של כפר ברא הייתה צד לסכסוך, אך היא ויתרה על טענותיה במהלך הדיון בבית המשפט קמא.

3.        מזהות בעלי הדין ניתן ללמוד על מהותם של עיקרי הסכסוכים המתעוררים במסגרת הסדר הקרקעות הנידון. ראשית, רשות הפיתוח תובעת רישום בעלות על שמה מכוח הפקעות על יסוד חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953; מנגד, תושבי הכפר חולקים על תקפותן של ההפקעות האלה. שנית, מדינת ישראל תובעת בעלות על קרקעות "בלתי מוקצות"; לעומת זאת, תושבי הכפר טוענים לזכויות בקרקעות אלה מכוח חזקה ועיבוד על יסוד סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני; שלישית, האפוטרופוס לנכסי נפקדים טוען לזכויות במקרקעין השייכים לנפקדים, וזאת על יסוד חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950. מנגד, יש טענות מטעם תושבי הכפר כי נרכשו זכויות מאת הנפקדים לפני נפקדותם; רביעית, קיים סכסוך פנימי נלווה בתוך משפחה אחת מתושבי הכפר בדבר חלוקת הירושה. בהמשך דבריי אדון בכל אחד מן הסכסוכים האלה בנפרד.  

הסכסוכים הנוגעים להפקעות

4.        אפתח בתיאור הסכסוך הנוגע לרשות הפיתוח. מקורו בשתי הפקעות שנערכו על ידי שר האוצר מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 (להלן - חוק רכישת מקרקעים או חר"מ). ההפקעה הראשונה פורסמה ביום 22.11.53 והיא כוללת את המקרקעין הבאים: חלקה 35 בגוש 8897; חלקות 28, 29, 32, 37 ו-61 בגוש 8891. ההפקעה השנייה פורסמה ביום 23.5.54 והיא נוגעת למקרקעין הבאים: חלקה 1 בגוש 8886; חלקות 45, 46, 47, 49 ו-52 בגוש 8888; 860/1250 חלקים מחלקה 23, חלקות 36-24, 260/360 חלקים מחלקה 38, חלקות 73-40, 470/590 חלקים מחלקה 74, חלקות 78-75, 1300/1450 חלקים מחלקה 79, חלקות 83-80, חלקה 84 למעט 400 מ"ר, 80/320 חלקים מחלקה 86, 20 ממ"ר מחלקה 87, חלקה 88 למעט 10 ממ"ר, חלקה 89, 500/600 חלקים מחלקה 90, והכל בגוש 8889; חלקה 36 בגוש 8890; חלקות 21 ו-57 בגוש 8891.

5.        שתי ההפקעות בוצעו, כאמור, מכוח חוק רכישת מקרקעים על פי הוראת סעיף 2 לחוק זה, אשר זו לשונו:

2(א) נכס שהשר העיד עליו בתעודה חתומה בידו כי נתקיימו בו שלושה אלה:

(1) ביום ו' בניסן תשי"ב (1 באפריל 1952) לא היה בחזקת בעליו;

(2) שימש או הוקצה בתוך התקופה שבין ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) ובין ו' בניסן תשי"ב (1 באפריל 1952) לצרכי פיתוח חיוניים, התישבות או בטחון;

(3) עודנו דרוש לאחד הצרכים האלה;

יקום לקנין רשות הפיתוח, ורואים אותו נקי מכל שעבוד, ורשות הפיתוח רשאית להחזיק בו מיד.

(ב) הנכס יקום לקנין רשות הפיתוח מן התאריך שיצויין בתעודה האמורה; התעודה לא תינתן אלא תוך שנה אחת מיום תחילת תקפו של חוק זה, ותפורסם ברשומות סמוך ככל האפשר ליום נתינתה.

(ג) נכס שהוקנה לרשות הפיתוח כאמור, יירשם בספרי האחוזה בשמה; ואולם אי רישום לא יפגע בתוקף הקניית הנכס לרשות הפיתוח.

(ד) תעודה לפי סעיף זה לא תשמש כהודאה כי נכס נרכש אינו, או לא היה, נכס המדינה, או כי למדינה אין, או לא היתה, זכות או טובת הנאה בו.

רשות הפיתוח הסתמכה בתביעות הבעלות שלה על הוראה זו לשם רישום בעלותה במסגרת הסדר הקרקעות. בפי תושבי הכפר, הנוגעים לחלקות המופקעות, שורה של טענות. ראשית, התנאים להוצאתה של תעודת הרכישה על ידי השר לא התקיימו. ובמיוחד לא התקיימה הוראת סעיף 2(א)(1): הטענה היא כי החלקות היו בחזקתם ובעיבודם של תושבי כפר. שנית, אין לזהות את החלקות שבמחלוקת במפות שצורפו להפקעות. שלישית, מטרות ההפקעות המצוינות בסעיף 2(א)(2) לחוק לא מומשו ולכן יש להשיב את הקרקעות לבעליהן המקוריים. נגד ההשגות על תקפות ההפקעות טענה רשות הפיתוח, כי ערכה ההוכחתי של התעודה, שהוצאה על ידי השר מכוח החוק, היא בבחינת ראיה חלוטה שהתנאים המפורטים בה התקיימו ואין אפשרות לסתור אותה. כן טענה רשות הפיתוח, כי על כל פנים חל שיהוי על תקיפה מעין זו של התעודות.

6.        בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את טענות תושבי הכפר שהתבססו על אי זיהוין של החלקות ועל אי מימוש מטרות ההפקעות. באשר לזיהוי החלקות, קבע בית המשפט המחוזי כי החלקות שבמחלוקת כלולות בשטחים המופקעים. את מסקנתו זו ביסס בית המשפט על עדותו של המומחה מר גבר, שהעיד על יסוד המפות כי החלקות שבמחלוקת כלולות בשטחים המופקעים, עדות שלא נסתרה על ידי תושבי הכפר. באשר לטענה בדבר מימוש המטרות, קבע בית המשפט כי אין לקבלה לאור העובדה שעל מרבית החלקות נבנו בתים לבני הכפר.

7.        בנוגע לטענות בדבר החזקת הקרקעות ועיבודן על ידי הבעלים, בית המשפט המחוזי נכנס לבחינתן העובדתית וקבע לגביהן ממצאים ומסקנות. כך, על יסוד שתי ההפקעות קבע בית המשפט לגבי מספר חלקות כי יש לרושמן על שם רשות הפיתוח; לגבי שורה של חלקות מופקעות אחרות הוא קבע, ללא הסבר, כי יש לרושמן על שם המדינה. לגבי חלקות אחרות החליט בית המשפט כי יש לרושמן על שם תושבי הכפר. והנה פירוט החלקות אשר הוחלט לרושמן על שם רשות הפיתוח: חלקות 21 ו-61 בגוש 8891 (ת.א 1414/91). ואלו החלקות אשר נרשמו לזכות המדינה: 84-23 ו-90-86 בגוש 8889, למעטהשטחים אשר לא הופקעו; השטחים שלא הופקעו על פי פסיקת בית המשפט קמא הם הבאים:390/1250 חלקים מחלקה 23, חלקה 37, 100/360 חלקים מחלקה 38, 120/590 חלקים מחלקה 74, חלקה 78, 150/1450 חלקים מחלקה 79, חלקה 84 למעט 400 מ"ר, חלקה 85, 240/320 חלקים מחלקה 86, חלקה 87 למעט 20 ממ"ר, 10 ממ"ר מחלקה 88 ו-100/600 חלקים מחלקה 90 (ת.א 848/91); חלקה 36 בגוש 8890 (ת.א 852/91); חלקות 31 ו-34 בגוש 8891 (ת.א 1239/91). עתה אציין את החלקות אשר הוחלט לרושמן לזכות תושבי הכפר על בסיס החזקתם בקרקע ועיבודה: חלקה 1 בגוש 8886 לזכות יורשי השיך תאופיק (ת.א 392/88). לזכות יורשי מוחמד עות'אמן ריאן החלקות הבאות: חלקה 35 בגוש 8897 (ת.א 2540/84) וחלקות 32 ו-37 בגוש 8891 (ת.א 1240/91). לזכות יעקוב עבדאללה עות'מאן ריאן (להלן - יעקוב ריאן) את חלקות 28, 29 ו-57 בגוש 8891.  יצוין, כי לגבי החלקות אשר נקבע בת.א 848/91 הנזכר כי לא הופקעו, התעורר סכסוך בין המדינה לבין תושבי הכפר. סכסוך זה יידון בהמשך דבריי במסגרת שאלת תחולתו של סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני. 

8.        על קביעות אלה של בית המשפט המחוזי ערערו הן רשות הפיתוח, הן תושבי הכפר, שלהם תביעות על החלקות המופקעות, דהיינו: יורשי עלי תאופיק עבדאללה עאצי ז"ל (להלן - יורשי עלי), אחמד ומחמוד מסעוד מוסטפא עיסא (להלן - משפחת עיסא) ויעקוב ריאן. האחרונים חוזרים על הטענה כי דין ההפקעות להתבטל מן הנימוקים הנזכרים שהועלו בבית המשפט המחוזי. רשות הפיתוח, מצידה, טוענת בערעור כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שקיבל את טענת ההחזקה והעיבוד מצד מספר מתושבי הכפר, וזאת בניגוד לתעודות ההפקעה. בהקשר לערעורה של רשות הפיתוח אציין, כי לטענתה מן הראוי היה כי כל החלקות המופקעות יירשמו על שמה, כאמור בסעיף 2(ג) לחר"מ, ולא כפי שקבע בית המשפט המחוזי לגבי חלקן כי יירשמו על שם המדינה. מאחר שהמדינה מסכימה לתיקון זה, אין לנו צורך להידרש במיוחד לעניין זה.